רמב"ם סנהדרין ב:ג "אין מעמידין בכל סנהדרין לא זקן מופלג בשנים ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות ולא מי שאין לו בנים כדי שיהיה רחמן."
מבואר מדבריו שיש ב' פסולות. א' הוא אכזריות שיש לסריס וזקן וב' הוא שצריך להיות רחמן – שמי שאין לו בנים לא קראו הרמב"ם אכזרי.
אבל בגמ' (סנהדרין לו:) איתא "דתניא אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים רבי יהודה מוסיף אף אכזרי" ומשמע משם דמי שהנהו דלעיל אינם אכזריים. [ויש לדחות שכוונת הגמ' הוא וכן אכזריים אחרים חוץ מב' דלעיל דהוו אכזריים ...ודוחק]
וברש"י שם פ' "זקן - ששכח כבר צער גדול בנים ואינו רחמני, וכן סריס"
ובכס"מ הל' עדות טז:ו איתא דטעם סריס ומי שאין לו בנים הוא טעם א' ולכן שם לא הזכיר הרמב"ם מי שאין לו בנים. וקשה דמדברי הרמב"ם כאן מדוייק הוא שיש ב' טעמים א' מטעם אכזריות וב' מטעם שלילת רחמנות.
עוד קשה להבין למה הוא דשכח הצער הוה יותר אכזרי ממי שלא היה לו הצער כלל וכלל!
אלא דלרמב"ם היה לו הוכחה שהזקן והסריס הם אכזריים בטבעם יותר ממי שאין לו בנים. במהרי קורקוס ר' פרק י"ג דשגגות כתב דבאמת לא הול"ל סריס דתיפוק ליה שאין לו בנים! אלא מוכח דאפ' אית ליה בנים הוה ונסתרס אסור הוא לדון! "אלא וודאי שאל אכזריים בטבעם אפילו שי להם בנים."
הרמב"ם ס"ל כמהר"י קורקוס שהאכזריות לא הוה מטעם שיכחת צער בנים לחוד ... שפסולים אפ' אית להו בנים קטנים! וממילא מובנים דבריהם.
[עדיין צריך ביאור קצת לפ"ז למה לא הזכיר הרמב"ם בעדות טו:ז פסול דמי שאין לו בנים.]
וע' בחסדי דוד (הארוך) שכתב דיוק שלנו ברמב"ם וכתב דמי שאין לו בנים הוא מי שהיה לו בנים ומתו ועדיים זוכר צער גידול בנים שהוא אינו אכזרי אבל אינו רחמן... וממילא ס"ל להרמב"ם לשיטת החס"ד שבאמת כל אדם הוא אכזרי עד שיודע צער גידול בנים... ואפשר להשתוות דברי הרמב"ם עם פרש"י אבל מ"מ עדיין אין דבריו כדברי הכס"מ בל' עדות שם.
[ומ"מ יש גירסא בתוספתא שמה מה שאין בבלי או בירושלמי שאין מושיבין רחמן – וכנראה כוננת התוספתא הוא רחמן ביותר]
מבואר מדבריו שיש ב' פסולות. א' הוא אכזריות שיש לסריס וזקן וב' הוא שצריך להיות רחמן – שמי שאין לו בנים לא קראו הרמב"ם אכזרי.
אבל בגמ' (סנהדרין לו:) איתא "דתניא אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים רבי יהודה מוסיף אף אכזרי" ומשמע משם דמי שהנהו דלעיל אינם אכזריים. [ויש לדחות שכוונת הגמ' הוא וכן אכזריים אחרים חוץ מב' דלעיל דהוו אכזריים ...ודוחק]
וברש"י שם פ' "זקן - ששכח כבר צער גדול בנים ואינו רחמני, וכן סריס"
ובכס"מ הל' עדות טז:ו איתא דטעם סריס ומי שאין לו בנים הוא טעם א' ולכן שם לא הזכיר הרמב"ם מי שאין לו בנים. וקשה דמדברי הרמב"ם כאן מדוייק הוא שיש ב' טעמים א' מטעם אכזריות וב' מטעם שלילת רחמנות.
עוד קשה להבין למה הוא דשכח הצער הוה יותר אכזרי ממי שלא היה לו הצער כלל וכלל!
אלא דלרמב"ם היה לו הוכחה שהזקן והסריס הם אכזריים בטבעם יותר ממי שאין לו בנים. במהרי קורקוס ר' פרק י"ג דשגגות כתב דבאמת לא הול"ל סריס דתיפוק ליה שאין לו בנים! אלא מוכח דאפ' אית ליה בנים הוה ונסתרס אסור הוא לדון! "אלא וודאי שאל אכזריים בטבעם אפילו שי להם בנים."
הרמב"ם ס"ל כמהר"י קורקוס שהאכזריות לא הוה מטעם שיכחת צער בנים לחוד ... שפסולים אפ' אית להו בנים קטנים! וממילא מובנים דבריהם.
[עדיין צריך ביאור קצת לפ"ז למה לא הזכיר הרמב"ם בעדות טו:ז פסול דמי שאין לו בנים.]
וע' בחסדי דוד (הארוך) שכתב דיוק שלנו ברמב"ם וכתב דמי שאין לו בנים הוא מי שהיה לו בנים ומתו ועדיים זוכר צער גידול בנים שהוא אינו אכזרי אבל אינו רחמן... וממילא ס"ל להרמב"ם לשיטת החס"ד שבאמת כל אדם הוא אכזרי עד שיודע צער גידול בנים... ואפשר להשתוות דברי הרמב"ם עם פרש"י אבל מ"מ עדיין אין דבריו כדברי הכס"מ בל' עדות שם.
[ומ"מ יש גירסא בתוספתא שמה מה שאין בבלי או בירושלמי שאין מושיבין רחמן – וכנראה כוננת התוספתא הוא רחמן ביותר]
No comments:
Post a Comment